בני מדינתנו שלא האמינו בעצמם שאנו הולמים להיגאל. הם ככל הנראה נדרשים לשוב ולהאמין שרצוי לשפר את כל הנחש למטה.
קר ורטוב, שלג בחרמון,
ושורות עבדים מפוחדים מול נוגשים אטומי מבע מניפים מגלב בעמק המלכים, במצרים.
כל מה להם ולי בינואר חורפי וקר?
"בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא ממִּצְרָיִם" (מתוך ההגדה)
במשך שבוע שעבר, סיימנו את אותה ספר בראשית
ספר שמות יתחיל לספרא את אותו סיפורו המתקיימות מטעם יחד מדינה המשועבד במצרים והנגאל,
וחג הפסח כמעט כל היערכויותיו המורכבות, שאנחנו לנקר בתודעתי.
"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף" (שמות א':8)
דיקטטור עריץ השתלט על אודות מצרים, והביא אתו תרבות מיוחדת שהתהדרה בחדשנות,
תרבות מיוחדת כוחנית ששלהבה אחר ההמון בשיכרון הכוח, תרבות מיוחדת שהטעימה לצרכניה את קסם השליטה.
משרד אותה ההתקדמות זאת שיטה דריסת הבא וניצולו,
פירמידה שבראשה יש מלך הרואה עצמו כא-ל כל מסוגל.
הנחותים שבנחותים, זוהמה אלו, היוו בני ישראל, חסרי בטבע, נעדרי דומות,
שההצדקה לקיומם זו אבל התפוקה, וכל האפשרויות מסורת שיש, ליטול בתוכה.
סופר סתם פתח תקווה אינך גורם ניצול, הנך מושלך אל היאור.
המצרים בקשו למחוק אחר הזהות והם העבידו אחר בני ישראל בפרך,
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנערות ומלאכת יצור לאנשים".
יותר מידי עמוק ביקשו לחדור המצרים, שהעבידו אותם בעבודות שיטשטשו את הזיקה שאליהם, לעצמיותם שהם עושים.
עיתון שמות הינו מעצב השיער של השמות,
עיתון שמות משמש האנטיתזה של ממלכת המספרים שהיא מצרים, בתוכה איבדו כולנו את אותן שמם,
בספר שמות כולנו חווים שמות. שבו מחזירים לאדם אחר הזמן, כבודו ומשמעותו.
והנה, מהתחלה מראה התורה אנשים בשמם, ולמען הדיוק 2 בנות,
"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת,אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה" (שם,א' 15),
שפרה ופועה עמדו בראשו השייך מערך מיילדותי רחב, שעזר להביא לעולם את אותם אותם תינוקות יהודיים אנשים רבים שנולדו.
באותם זמן ניכר מסוימים הוא חיים, לאביו עמרם ולאמו יוכבד,
באופי מפנקת וניסית זה מתיבת הגומא ביאור בתוך ארמונו המפואר המתקיימות מטעם פרעה,
בנושא ברכיו המתקיימות מטעם את החפץ מלך אכזר מקבל מימדים והתחנך ובנוסף גם קיבל סמכויות נרחבות,
אך קורה זכר בגלל עברי הוא למעשה, וליבו נעשה שיש להן אחיו הנאנקים בשדות.
הנסיבות הביאו לבריחתו מהארמון אל מדין, בו פגש את צפורה ונישא לחיית המחמד.
"וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר" (שם ג:1)
באחד הימים בשיטוטיו את אותם הצאן, ראה מחזה מרתק :סנה בוער באש ואיננו אֻכָּל
איתן מתבקש להיפטר את המטה שבידו ארצה, "וַיְהִי לְנָחָשׁ" (שם ד:3)
הינו נבעת מפני ש הנחש ונס מפניו, אבל מצטווה לאחוז בזנבו, וזה חוזר והופך באזור התחתון בידו.
מטה הוא משענת, וזה בנוסף כרוך להכאה במלחמה,
הנחש נולד הביטוי והרמז לנחש הקדמוני מתכוון בעקביות להפר את אותם האידיליה.
סופר סתם חולון מקופלת התובנה שבמקום שקיימת הסיכוי הגדול קיימת כמו כן הסיכון המשמעותי,
מטה צריך להיות משענת אולם נקרא עלול גם כן לעכב, או אולי כוחו הנחשי יפרוץ החוצה מתוכו,
אבל אם כל מי יש לו את הידע לאחוז בזנבו השייך הנחש, בזנבה שהיא החולשה,
הרי צריכה זוהי לשדרג למטה, לסוד כוחו המתקיימות מטעם מיהו.
מאתים ועשר שנים לפני, ירדה משפחת יעקב למצרים,
מצרים שהיתה למקום מטה ומשענת בשנות הרעב, הפכה ברבות הימים לנחש- לשעבוד ולקושי.
מצרים שעבדה אינם את אותן גופם, אלא גם לקחה רק את כבודם, את אותם מהותם, וחדרה לנשמתם.
"וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" (שם ד':1)
העדר היכולת השייך בני מדינת ישראל להאמין במשה נבעה מכך אינו האמינו בעצמם, שהם ראויים להיגאל,
בני מדינתנו נצרכים לחזור ולהאמין בעצמם בגלל אלו עשויים לשוב ולהפוך רק את הנחש בחלק התחתון,
ומשום כך מצווה דוד לזכות ב איתו אחר המטה למקום אחר אשר ילך.
בגדול לכולם מאיתנו חיוני פרעה מחוכם בו,
פרעה פנימי המבקש להכניס את אותו אדם בארון הסד שהיא מלכות המֵיצַרים,
זהו טסט אחיד שעובר אנו בפיטר פן, איזה סכום זמין הינו להשתעבד,
לאותו פרעה המעוניין להשכיח את אותו השם, את כל עצמו את אלוקיו.
יחד עם זה, יחד עם הנצח, רוצה ליצור כי לכל דבר, יש צורך בתוכו בעולם:
השאלה הראשונית שישאל איתן את אותו הא-ל בהתגלות בסנה תהיה:.
"וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹקי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם,
וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" (שמות, ג':13)
בני מדינתנו חפצים גילוי, מעוניינים מובחנות, אלו משתוקקים לעלות לסיני,
בטבע ישמעו את אותו "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שם,כ':2)
בספר שמות כל אחד רואים רק את ההבדלים, רק אחת בעזרת הנצח לממלכת שירותי רשת הפרך,
רק אחת תוך שימוש הנושא שמות, לשם ממלכת מספרים.
עיתון שמות מגיע 10 האבות והבנים, לכתוב האמהות.
האמהות שאף על פי בהחלט, ולמרות הרוב, שלא קהתה בהן רגש של החיות,
ושאינם אבדה תקוותן.
וזה כוחו השייך המטה, הנותן שהוא סמל לסיכון ולסיכוי,
המטה עיצוב מכיוון ש בכדי להאמין בכוח הפנימי שלי, אני מחוייבת להתעסק אף אם הייתי חלשה וספקנית מבפנים.
או אולי אינני מאמינה שאני עשויה לעשות ,הייתי עשויה לשכנע את אותן פרטית בקיומן מסוג עוצמות אלו.
יש פרקים במערכות שאני נדרשת תמיד להניף את אותן המטה, לפעמים מוטל עלינו להעסיק בזנבו ולדבר אל הסלע,
ולעיתים אני כמו כן נדרשת להכות.