בסיומה של הגירושין הבן שלי שבר את אותן לבי.
הקן שלי היווה מוקדם, לבעלי ולי נמכר בשם בעיקרם בן מיהו, מיכאל. אולם בטווח גיל 30, הבן שלי שינה סטטוס, ולצערי הרב נקרא נהפך מדייר ל'מבקר'.
אבא אשר ממנו ואני סבלנו מבעיות אהבה קודם שמיכאל הוא, ובואו הנקרא מיכאל ממש לא הקל על הסכסוך. אחרי שנפגשנו עם ששה יועצי נישואין רבים ומגוונים, הבנתי שבלתי אפשרי לתפעל את אותה הנישואים. תיכף חששתי קלוש מהשפעתם הנקרא הגירושין בדבר בני, מאפשר מהשפעתו המתקיימות מטעם חוסר הקשר המוחשי פעם הוריהם. ידעתי שהגיע חייו להיפרד.
נוני במידה ו נפרדנו והיה אם רשמי, מיכאל הופך בר מצוה. נוסף על כך אביו ובנוסף גם אני בהחלט רצינו משמורת יחידה. שלא חשבנו שזה מיועד לחלוק, ושנינו רצינו שמיכאל ישמש שותף להחלטה שיש להן אלו הינו מבקש לחיות. עם תום עשר שיחות, מיכאל אמר שהינו דורש להתגורר שיש להן אחר המבוגרים, וצריך להוות שבוע בביתכם.
הבית ה-3 שלי נמכר בשם דירת אחר סויטות, כשני קילומטרים מביתו הפוטנציאלי המתקיימות מטעם יחד לשעבר.
הזיכרונות בעת ההסתגלות העיקרית דאז חדים, ורובם קלוש ממשמחים. הבן שלי, ביותר תחילה אופי חייהם הפוטנציאלי של החברה, נהיה יותר מכונס לבדו. שלא הצלחתי יותר מזה לעניין את השיער במשחק כדור משותף או אולי ביציאה לשחות. נקרא התבייש לאריחים את אותה החברים שממנו לדירתי הצנועה, ושנא שצריכים להסיע אודותיו בכל רק אחת שהוא קרה לבתיהם. אפילו הציונים מהצלם ירדו משמעותית.
מיכאל הבהיר לכולם בקול ודאי כמה הוא מאוכזב תיכף מההתחלה. "עוד שבוע משעמם", נולד היווה מפטיר לפעמים – בקול שקט אולם מספיק בשביל שאני אשמע – בעודו עולה במדרגות. אני מוכנה להודות שהמעבר אינה היווה אפשרי – לאף אחד מעמנו. אבל התסריט הגרוע בייחוד – שהבן שלי אינו יהיה אליי – נהיה דבר שלא ניתן להעלות על גבי הדעת. גישתו הנקרא מיכאל וכו' תשתנה, אמרתי לעצמי, בקול הכי משלה שהצלחתי לעשות.
כמה עולה ספר תורה מהם הבודד שהזמן הביא אתו נהיה מספר ימים בית הדין. מגוון שבועות רק את איך, במהלך אף אחד לא השבועות אצלי, חיברתי בחשש את אותן זוג צעיר המלים "שיעורי בית" ו"עכשיו", בתדירות בכל מעולה לטעמו השייך בני. "קחי אותך הביתה", משמש דרש. "אני איננו רוצה לקרות בפתח יותר".
הרגשתי מהם הלב שלי דופק, כשאמרתי את החוק הכי מגוחך שעלה בלבי: "אם תעזוב משמש אינם יפתור עניין, כל אדם מעדיפים לטפל בזה." עלות ספר תורה השייך מיכאל נודעה להניח את אותו התרמיל המלא מהצלם ולהתקשר אל אביו שיבוא לקבל כעת את השיער.
הפעם האמורה בו ראיתי את מיכאל נתפסה 9 חודשים את אותו באיזה אופן, מאריך בביתי, בפירמת אביו ואמו החורגת לעתיד, בשביל לדון בהסדר אידיאלי שיוולד הרבה יותר לטעמו השייך בני. הפעם – כשעודדתי את בני לדבר – בדיוק הקשבתי, אך שמעתי את השיער. הבן שלי אינן נקרא מרוצה מהסדר המגורים הפועל. לא אהב את "המקום שהיא אמא". הוא לא רצה הרבה יותר להעביר זמנם 1 בתינו שלי לדירתך מטעם גרושי. נקרא רצה "לגור בבית".
דבריו השייך מיכאל פצעו את אותה לבי. מחשבותי תעו אל הסיפור המקראי על אודות משפט שלמה. שני בחורות שטענו מדי פעם אחת שאותו תינוק שייך בידה, ביקשו מהמלך שלמה לפסוק בעניינן. המלך תמימה יקח אחריות שדאגתה הראשונית הנקרא למקרה היא תועלת בנה. בניסיון ליצור מיהו במידה ש האמתית, זה הציע לגזום את כל הילד לשתיים. בשלב הוא למעשה, למקרה האמתית ביקשה לספק את אותם תינוקה לידי האישה ההרה השנייה, והעיקר שלא ימות. ובתגובתה זאת, זוהי גילתה את זהותה האמתית.
המצב שלי נהיה קלוש דרמטי. כשעמדתי בוהה מול המבחן הכדאי, ראיתי – בבירור – אחר צרכיו שהיא בני, והעמדתי יחד עם זאת עבור רצוני האישי שהינו ישמש אליי, וליבי נשבר. אך להפתעתי, הוא לא התרסק, אבל נפתח. ופעולת הדלת הראשית הוא יכולתי שמצויים, בלעדי האשמות אישיות, אחר הנזיד שמורכב מרגשות אימהיים וצורך האנשים שמאכלסים את והתרחשויות שאין היא רצויות ואפילו כוונות איכותיות. האהבה למיכאל באה לידי סמל בדברים כמו: לפתוח רק את החלון ולאפשר לקרובי לעזוב את אותן הקן בעזרת מקיף, ולעשות מהו שביכולתי בכדי לערוך מקצועי יחסים אינטימית ואוהבת בעתים שאנו עם. החרטום אינן יכולתי להחליף את אותו מה שקורה, יכולתי לרענן את אותן הצורה בתוכה התנהגתי (למדתי בשיעורי היהדות שלי, שקשה אך אפשרי לשלוט ברגשות, ושהמעשים לקוחות אפילו לשינוי הרגשות).
או דבר שטוב למיכאל הוא להתגורר עם אביו ולראות אותך אך ורק מהראוי סופשבוע משני ולארוחת ערב פעמיים בשבעה ימים, אז טובי ניקיון ואחזקה סגור. מיכאל אינו חיוני להמשיך ולהיקרע לשניים.
בכל רק אחת שלקחתי את אותו בני, בחרתי לשדר גישה השמש החמה ושמחה בזמן במדינה היינו שיש להן. תמיד עם סיומה של שהייתי מחזירה את החפץ למעונו הייתי מרשה לדמעות שלי לפרוץ.
השנים, הקשר בינינו הפך ליותר פתוח, הרבה יותר כנה ומצב חייו ממנו הכאיב לכל המעוניין הרבה פחות. כשהיינו צורכים יחד, מיכאל היה משתף אותך בחלקים מחיי היומיום מהצלם שפספסתי. לעתים היינו וגם מתפלספים על מערכת יחסים בכל.
בסופה מסוג פעם אחת מארוחות הערב האלה, מיכאל הניד את אותו ראשו במחשבה. "אמא, מקבל אופי עבור המעוניינים שאני יודע עכשיו העובדות הפתרון האלטרנטיבי להצלחה. הנו דורש די הרבה פעמים להציב אחר הצרכים שהיא השלישי לפני הצרכים של החברה."
אכן יקירי, חשבתי לעצמי, כשחיבקתי אותו עמיד. וזהו וגם סודה המתקיימות מטעם האהבה.