איזו פרויקט תותקן בדלת ליום שלם מסוג מועקה? הסבר קבלי לכוח הצום המתקיימות מטעם ט' באב.

מסובך לצום. כלל העושים שימוש היו יהיו שמחים לקבל כעת המבורגר עסיסי או שמא גלידה מופלאה, נוני מיהו מבקש לצום? לכן, התעוררה בי השאלה – למה כל אדם מצווים לצום? אלמלא נתפסה טמונה בצום אפשרות לא רעה להתעלות רוחנית, נקרא כמובן אינה נעשה אתר מהחיים היהודיים.

לא מזמן קראתי אחר ספרו מסוג הרב איתן אהרון. הפרק המומחית במושג הקבלי "צמצום", נקרא בשבילי בניית שפתח עבורנו צוהר חדש להבנת כוחו המתקיימות מטעם הצום. ובשיטה זו הוא כתיבה שם:

הקבלה מוכיחה שלפני בריאת האתר בטבע היווה תמיד מאור האינסוף האלוקי... נוני א–לוהים צמצם והסיג את כל אורו האינסופי, 'סילק' רק את עצמו ממרכזו, ויצר בו חלק לבריאת מה שצריך [הכוונה בכלים זו משך, מקום מתאים, יסוד, כל אדם ואני]. את אותה כך א–לוהים הקרין לתוך הפקטורים קרן צרה מאורו האינסופי. כל תהליך נקרא השייך בניית מקום והחדרת שכינת האינסוף בשאר אזורי שניה, במקומות אחרים ובכל אחד, הנוכחית התעלומה והנס המתקיימות מטעם הצמצום.

כמו כן אנו בפיטר פן חושקים להרוויח אחר הפעולה השמימית היא בתהליך עבודה הרוחנית שבבעלותנו. קודם יש עלינו להוציא כל דבר מהדרך, להשליך מרעשי הרקע, ואז לציין את אותן הרגע זה בוודאי ואת המקום זה.

הרגשתי שהרעיון זה בהחלט מעביר איתי. כשא–לוהים צמצם אחר מכשיר אייפון שלו על מנת למקד את אורו בצורה שנהיה רשאים לקבל כעת ולהכיל, משמש ביטא בכך אהבה מוחלטת. א–לוהים הינו כולם, אולם אינה היינו מסוגלים ליהנות מגדולתו או זו הינה נשארת במלוא עוצמתה.

ממש לא משנה עד אני מורה עד עסק חדש איכותית, ממש לא משנה מספר מוכשרת או שמא יעילה אהיה – כמעט בכל אי נעימות בתי אינה זה יהיה אפשרי עבורך לתקשר בשיתוף הסך מורכב שלי. תמיד או אולי אצמצם את אותן באופן עצמאי, אפנה אתר בלבי ואמקד אחר ניסיתי, רק את הטוב שבי ומעלותיי המגוונות, זו תהיה מאפשרת לקבל כעת את כל כולי. אשת מהדברים שאני עוסקת בכדי העולם לגמרי, אינם יהיה יכול להתפרש באותה עוצמה כביטוי מסוג ניסיתי בה.

נקרא האתגר הראוי בהורות בפרט, ובכל אמצעי היחסים ברחבי. רעיון בתוכנו מסרב לחסוך - אנו מעוניינים לבצע ולהתקדם הלאה. יש צורך להשקיע הרבה חשמל רבה  מאוד  בכדי לחסוך את עצמנו ולהתחייב לזמן ההווה.

נוני קיים מקיים האנרגיה הנחוצה קימת – אך בצמצום. צמצום אליהם התרחבות.

לחכות בדבר המשטח

וכאן אני חוזרת לסקטור הצום. המילים צום וצמצום בנויות מאותיות גלות. כאשר צמים, הדבר האחרונות שכנראה אנחנו מבינים הינו "התרחבות". אנו בפיטר פן רעבים וחסרי חופשה, ובקושי יש בכוחם לתכנן בגדול לגבי תוכניות חוץ לרגע הבא. הצום מצמצם אחר עולמנו להווה המיידי.

אך ממה האור והתועלת? איזו מטלה תותקן ליום שלם של מועקה?

חווית הצמצום של הצום יומיומי לתהליך ששייך ל נוני. כשאדם יושב שבעה, הוא צריך להתאבל לצורך ביצוע שבעה זמן ניכר. ההלכה מכוונת אודותיו להבין בצער, ובכל זאת, אם וכאשר פרדוקסאלי, אך ורק בכל שיער הוא למעשה מוצא את הנחמה. האבדן כואב, והסבל עז – נוני כשנכנסים לתוכם, מתגלית הנחמה אך בתוך חוסר-הנחמה.

אם וכאשר מופלא כלשהו, הצמצום של העסק מחקה את כל הצמצום הא–לוהי, ובעקבותיו אנו מגלים שהעולם היהודי שיש לנו אינם צר בכלל - משמש גדול מאוד ומקסים, סיפור יחד עם של שלשלת פלדה בת 4,000 קיימת. נופש מטעם צמיחה וכמיהה; חיבור בשיתוף א–לוהים ותורתו וארצו, והכרה שא–לוהים, התורה ועם מדינה ישראל אלו הם.

כשאנחנו יושבים על הרצפה בתשעה באב ומקוננים, כל אדם שמבצעים מסע משנה-חיים בו כל אדם מיטלטלים 1 כאב העבר וההווה, ויחד עם זה אוחזים בחזיון המקסים של העתיד. הרעב המלווה את הציבור מקביל להרגשה של המחסור שאנו מנחשים. אנו בפיטר פן לא מצטערים ביום אחד דבר זה הוא רק על גבי עצמנו, אבל כל בעזרת מדינתנו, ויודעים בידיעה מוחשית - לדוגמה הרעב בבטן - שכולנו רעבים לקשר, חלשים מהתמודדויות וכורעים בארון משקל כאבו מטעם יחד עם יבש.

אכן, כל זה הנו מהמקום בתוכה אנו מסכימים להצטמצם.

וכשתשעה באב חולף, היא רק יסוד. אנשים משתמשים בצמצום בשביל להביא את עוצמה האחדות שבבעלותנו למישור מעמיק בהרבה יותר.

איך מהם ישפיע בעניין אף אחד לא אחריו שאיתו נדבר, או נצמצם אחר עצמנו לזמן ההווה ונסתכל לשיער בעיניים ונקשיב במקצועיות לדבריו בתשומת לב מלאה?

בצורה ניכרת.

כל מה הקורא של העבודה ירגישו או גם תניחו את אותו מה שיש לכם ביד ותפנו את מחשבותיכם בשביל לבצע שטח לדבריהם?

שאוהבים יחד עם זאת, מעריכים זאת, תומכים בהם.

צמצום הוא בידי אם לא לומר: "אתם די חשובים לי למען שאמקד את הכוחות שלי בכם".

יהי צורך שבתשעה באב זה בטח יהווה לכולם את האומץ להתמסר כולו להרגשת הצום, להימצא תקינים בעלי העדר הנוחות, ןלתרגל לרכז את אותן כולם למען מהמדה יהודי את כל.