יג' בחשוון מסמל את אותן יום שלם השנה הטרגי לסוף עידן הזהב הנקרא ספרים יהודיים בוונציה.
בי"ג בחשוון, חל זמן השנה לאחד הבילוי המחרידים בהיסטוריה היהודית – שריפת התלמוד וספרים יהודיים שאינם חרדיים בלב ונציה ב- 1553.
אי אלו שנים לצורך שריפה מאסיבית אותם מטעם ספרי קריאה יהודיים, ההכרעה לגבי ככה שספרים יהודיים יירדפו וייהרסו בוונציה יש בידי נודעה להיתפס כבלתי אפשרית. באותה זמן, נודעה ונציה מוקד תעשיית המו"לות היהודית.
אחרי המצאת בתי הדפוס בליבם המאה ה- 15 על-ידי יוהאן גוטנברג, קיימים בתי דפוס בעולם כפטריות עם תום הגשם. שיטה חדשה מקבלן בכל זאת גרמה למהפכה אדירה: לראשונה, קל היווה לממש כמויות גבוהות ששייך ל ספרים ופריטים מודפסים נוספים. משפחות שקודם לכן נהיה בבעלותן עיתון מי לא רק – אולי תנ"ך שנכתב ביד בעמל בעל מימדים – יכלו לפתע בעשיית לעצמן ספריה נמוכה משלהן. הלמידה והחינוך השתנו יותר.
מחיר ספר תורה נתפסה אפליה קיצונית כלפי בני העם היהודי.
באיטליה, הרגשה ראשונית יחד עם זאת מסוג לזינוק אינטלקטואלית הובלת בתים הרבה מאוד על-ידי יהודים. ההיסטוריון סולומון גרץ תיאר את אותה מקצוע הפתרון הרצוי ששיחקו יהודים איטלקים בהתפתחות הרנסנס שם: "צעירים יהודיים הלכו לאוניברסיטאות איטלקיות ורכשו מומחיות ליברלית בהרבה יותר. בני העם היהודי האיטלקים היו הראשונים להכיר לכל אחד את אותם האמנות החדשה של גוטנברג ובתי דפוס ישנם בחלקים שונים המתקיימות מטעם איטליה – ברג'יו, פרארה, פייבה די סאקו, בולוניה, סונצ'ינו, איקסיון ונאפולי". (ציטוט בגלל הצבע History of the Jews: From the Earliest Times to the Present Day כרך IV, מאת סולומון גרץ, 1904).
ונציה, יחד עם זה, סירבה להתיר ליהודים לבנות בתי דפוס. שום היותה מרחב משגשג לקהילה יהודית רבה, הייתה בוונציה אפליה קיצונית כלפי היהודים. שימש על גבי בני העם היהיודי ללבוש גלימות צהובות וכובעים צהובים מגוחכים בכל מקום אחת בלבד שהם כבר הופיעו בציבור. ב- 1515 כפתה ונציה מירב בני העם היהיודי לחיות בצפיפות באי עגמומי אשר נקרא הגטו, בלוח נעלו זו ממחיר השוק לילה. אפילו השכלתם, יהודים שלא יכלו להתעסק ברוב המקצועות ונאסר עליהם להשתתף במועצת ההנהגה הסודית ורבת-העוצמה של העיר.
דניאל בומברג, אשת עסקים אינם יהודי מאנטוורפן, זיהה הקיים שווקי לספרים יהודיים בשכונה ופנה בתוך רשויות היישוב בבקשה לפתוח חדר דפוס המומחית בספרים יהודיים (היה נולד לא הגיוני ליהודי לקפוץ לבתי עסק באופן זו). בומברג השתנ לוונציה ובילה שנים בניסיון לשחד פקידים מקומיים על מנת שירשו לטכנאי להסביר אזור דפוס. לסיכום, ב- 1515, לא לפני ששילם שוחד בסדר גודל עולמי, משמש זכה את אותן הרשות המיוחלת. בומברג הוצאה כספית ארבעה עוזרים יהודיים מקומיים (כולל מי שלפחות כלפי מעבר אימץ אחר הנצרות) והחל לשלוח תכנים יהודיים במכונות הדפוס אשר ממנו.
עבודתו המודפסת המקדימה המתקיימות מטעם בומברג נתפסה הטקסט היהודי הקלאסי מקראות גדולות, גרסה שהיא התנ"ך וכוללת פרשנויות עצמאי של רבנים חשובים מימי הביניים. בעתיד זה עבר להדפיס מהדורות ששייך ל התלמוד. ספריו המודפסים מסוג בומברג שימשו באיכות גבוהה להפליא: הוא למעשה השתמש בנייר ובדיו בעלי האיכות באופן ספציפי ובמהרה חל ביקוש רב חלל גדול אחד מ משקי חלל יהודיים של עותקים שהיא הספרים שכתב. שום שהיו כמה בתי דפוס יהודיים שפעלו באיטליה באותה תקופה, ונציה הפכה אל עורך הדין נרדף לתעשייה החדשה המתקיימות מטעם הדפסת ספרי יהדות והציבה סטנדרט שאותו ניסו בתי דפוס רבים ושונים אחרים לחקות.
הפריחה מטעם הזמן היהודיים והלמידה באיטליה התרחשו אפי' שנאה עזה כלפי בני העם היהיודי שריחפה נעדר הרף ולפעמים בנוסף התלקחה לאלימות. כמו שמציין סולומון גרץ: "העמדה הבטוחה והמכובדת יחסית שהיא יהודים באיטליה איננו מנעה את התעוררות כעסם ששייך ל בכל זאת נזירים פנטים שחיפשו להעלים את אותו מנהגיהם הנלוזים או את אותם מעשיהם הבהמיים בשטח מסווה הנקרא להט דתי". אי אלו כמרים האשימו את אותן היהודים ברעות שונות ומשונות: המלעיז המפורסם ביותר באיטליה באותה הרבה זמן נמכר בשם הכומר הפרנציסקני בן המאה ה- 15, ברנרדינו מפלטרה, שעודד רק את השנאה והאלימות כלפי יהודים בדור שלפני פריחת בתי הדפוס היהודיים באיטליה.
ברנרדינו גינה את אותו בני העם היהיודי בדרשותיו וניסה באופן גלוי להעיר אלימות. הוא נקרא כזה מלא השמצות שחלק מהנסיכים ובני האצולה הסבלים באיטליה כפו עליו לקטוע את אותן הרפתקה ההטפה שלו בערים ועיירות במרבית איטליה. הדוכס גליאצו ממילאנו כפה על ברנרדינו לעזוב את עירו במקום להפסיק את שנתם של שבו טבח הנקרא יהודים. מנהיגים אזרחיים בפירנצה וטוסקנה הגנו בדבר היהודים שלם ואסרו אודות ברנרדינו להטיף. יחד עם זה, ברנרדינו בהחלט הצליח להצית אלימות כלפי יהודים בפיזה ובוונציה. לסוף דבר הוא למעשה עזב לצפון איטליה, שם נהנה להצלחה הגדולה ביותר שממנו באזור טרנט: תינוק נוצרי פה מצא את מותו וברנרדינו האשים את אותם יהודי פריז, שרבים מה הושלכו לכלא ועונו. הכנסייה הקתולית היללה רק את הרך הילוד המת וקראה לנכס סימון מטרנט ויהודים גורשו מהעיר לעד, ללא כל דרך לדור אותה הרבה יותר. בעניין מראה עגום הינו, שגשגה הלמידה היהודית וספרי יהדות הודפסו באלפיהם בכלל רחבי איטליה. החרטום שגשוגם היחסי מטעם בני העם היהודי, ענן הסכנה לא נעלם לחלוטין מעולם.
בוונציה, פחד האלימות המבעבע מתחת לצורך השטח עמד בקרוב להתפרץ. היעד הינה אישי תאגידי אינן יהודיים נעבר לכך שנכנסו לעסקי בתי הדפוס היהודיים בתקווה לחקות את אותם הצלחת בומברג ולבצע הון בהדפסת ספרים יהודיים בכדי הקהילה היהודית הרצינית והמשכילה שהיא ונציה.
ה-1 מביניהם נקרא מרקו אנטוניו ג'יוסטיניאני, אציל איטלקי שהקים חדר דפוס יהודי בוונציה ב- 1545. מהרגע הראשון נהיה ג'יוסטיניאני עוין כלפי דניאל בומברג. ג'יוסטיניאני כבר החל מ לקנות מהדורות המתקיימות מטעם יחד עם זאת ספרי עיון שהדפיס בומברג ובנוסף גם ניסה להתגרות בבומברג שיטה הלוגו שאימץ לעצמו. הסמל מסוג ג'יוסטיניאני, שהודפס כל הספרים, תיאר תמונה המתקיימות מטעם בית המקדש העתיק בירושלים שיש להן אימרה המתקיימות מטעם הנביא היהודי חגי: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן" (חגי בתוך, ט). השדר שממנו שימש ברור: העסק העתידי אשר ממנו ימחץ את מרחב בתי הדפוס הדיגיטלי המחיר מסוג בומברג.
תוך חמש שנה אחת, אישי חברות הפקה שלא יהודיים נלווים פתחו בתי דפוס יהודים קליינטים בוונציה. כל אחד עסקים הללו שיש גם חסרי רחמים, ומטרתם נתפסה לגרש את אותה יריביהם מהשטח. (ואכן, מרחב הדפוס הדיגיטאלי השייך בומברג נעשה במהרה). אלו התנהגו בחוסר הגינות מפתיע, גובים עלויות ומחירים שפויים יותר משל החברות ומדפיסים אחר עותקים שמתחריהם בדירות מיד הוציאו עקב. יתרה מכך, הם העסיקו סוג מסוג עובדים: גברים שגדלו כיהודים, שידעו עברית ויכלו לערוך גליונות המתקיימות מטעם ספר בעברית, אולם התנצרו, דבר שהפך בכל זאת אטקרטיביים יותר כעובדים באווירה האנטישמית של זו עת.
אחד ממצטרפים חדשניים האלו נמכר בשם ונציאני אשר נקרא אלוויזה ברגדין, שהקים מקום דפוס פופולרי מאוד אשר נקרא סטמפריה ברגדינה, להדפסת ספרים יהודים. אחד מהתוצרים המקוריים אשר ממנו נמכר בשם מהדורה מסוג היצירה היהודית הקלאסית משנה מקצוע מאת הרב איתן בן מימון (1138-1204). אלוויזה ברגדין השתמש אני מניח במהדורה ששייך ל בומברג והוסיף אלמנט משלו הטוב ביותר.
ברגדין ניגש לרב מאיר קצנלנבוגן, הרב החשוב ביותר המתקיימות מטעם ישיבה מכובדת לתחום פדואה, ואחד הרבנים הממשיים השייך השנים. הרב קצנלנבוגן נתן את אותן הסכמתו לעשות תוספת של במהדורה הנקרא ברגדין פרשנות מהפכנית שכתב לתפעול ובנוסף גם השקיע מקום שראוי מכספו למען לממן רק את שבו אנו עובדים. עבור ברגדין, נקרא הנו דבר גאוני, שביסס את אותה מעמדו השייך מרחב הדפוס סטמפריה ברגדין כאחד מבתי הדפוס היהודיים היוקרתיים בעיקר בוונציה. הרב קצנלנבוגן נערץ על-ידי הקוראים היהודיים ששאפו בהמוניהם לרכוש את אותן פרשנותו ומהדורת משנה מקצוע מיוחד הנקרא ברגדין הפכה להצלחה מסחררת.
ג'יוסטיניאני הכועס החליט לעשות לנפילתו המוחלטת מסוג ברגדין. ספר תורה מחיר כבר החל מ לקנות עותקים אוטונומי המתקיימות מטעם משנה מלאכה והוסיף רק את הפרשנות פורצת השביל והפופולרית מסוג הרב קצנלנבוגן – שניתנה ביותר לאלוויזה ברגדין רק – בלי שום לספר את אותן שם המחבר. ג'יוסטיניאני תמחר מהדורות מסוג זה שיש להן פחות מאלה שהיא ברגדין וכך שבר את ענף יריבו. מלבד זאת, ג'יוסטיניאני החלו ב במסע הכפשה פומבי, בטענה שפרשנותו של הרב קצנלנבוגן לא מתקבלת בברכה ושייכת לאסכולה מפוקפקת.
בעומדו מחשב אישי קריסה פיננסית לא לפני שהשקיע במהדורה של ברגדין, הרב קצנלנבוגן ערך לאחד הרבנים הסבלים בעיקר באותה זמן רב, הרב דוד איסרליש, הנפוץ עם תכונות של הרמ"א, שהיה בן-דוד מהצלם. הרב איסרליש התגורר בקרקוב הרחוקה, אבל הוא למעשה הסכים לפסוק בנוגע לקונפליקט בוונציה. כעבור ששמע אחר צדדי המקרה שהוצגו על-ידי הרב קצנלנבוגן, הוציא הרב איסרליש פסק דין עם, המתייחס אל הציוויים המעניינים של התלמוד להשיג כנות מוחלטת וחסרת פשרות בעניינים עסקיים. הוא למעשה ציטט כלים יהודיים האוסרים בנושא תחרות אינו מפוצצת, פרנסה מפוקפקות ביצוע רשלנית והורה ליהודי ונציה – וללקוחות יהודים אחרים – לעשות את אותם המהדורה ששייך ל ברגדין עד בתום המהדורה, ורק מעתה והלאה עשויים יהודים לשחרר לרכוש את אותה המהדורות השייך ג'יוסטיניאני. גם שג'יוסטיניאני איננו נקרא יהודי, החוקים היהודי משווק לגביו לגבי הנו, חיבר הרב איסרליש.
שום פסיקה זה, אף אחד מבעלי בתי הדפוס איננו שימש מרוצה. בהתעלמם מלקוחותיהם בני העם היהיודי הנאמנים מהווים פנו לרשויות הכנסייה וכל אחד מה הוקיע את אותם רעהו על אודות הדפסת תכנים יהודיים ששייך ל "חילול השם". הן כדלקמן מרחב בתי הדפוס הדיגיטלי המתקיימות מטעם ברגדין וגם הוא למעשה ששייך ל ג'יוסטיניאני הדפיסו מהדורות מסוג התלמוד ועכשיו הם עצמם קראו לכרכים הנ"ל "דברי כפירה" והאשימו זה יחד עם זאת בהפרת הכללים של הכנסייה על-ידי הדפסתם.
אינו נעשה הינו איום שווא. כמעט בכל בעולם, עסקת נדל"ן האינקוויזיציה בעקירת דברי כפירה; הן כדלקמן יהודים גם פרוטסטנטים שיש כמטרה לאינקוויזיטורים מטילי האימה מסוג הכנסייה. האינקוויזיטורים האיטלקיים שמעו את כל העדויות שהובאו על-ידי ברגדין וג'ויוסטיניאני, כמו נוסף על כך המתקיימות מטעם יהודים כופרים שאנו ארגנו לקראת מטרתם, גברים שהפנו את אותה גבם ליהדות והיו להוטים להוכיח את אותן הוגנות אמונתם בנצרות על-ידי הוקעת אחיהם היהודים.
לסוף דבר, באוגוסט 1553, פסקו האינקוויזיטורים האיטלקיים רק את פסיקתם: מהראוי עותקי התלמוד יישרפו. אדם שיסתיר עותקים המתקיימות מטעם כתיבת תכנים יהודית קדושה זו ייאסר. הינם שילשינו על גבי שכניהם יזכו תגמול כספי ניכר.
פריז האיטלקית העיקרית ששרפה רק את התלמוד נודעה רומא: במרכז השנה, פרצו רשויות האינקוויזיציה על כל חדר יהודי באזור, והחרימו ממש לא את אותם התלמוד אלא אף מהמחיר הריאלי עיתון בעברית שיכלו להניח להמציא אותו את אותן ידיהם. ספרי קריאה כדוגמת אלו נשרפו במדורת גדול בכיכר העיקרית שהיא רומא, קמפו די פיורי. שבועיים בעתיד הקרוב, מדורה ענקית כילתה אחר הספרים שכתב היהודיים בבולוניה. חודש לאחר מכן, הפנו האינקוויזיטורים את אותם תשומת לבם לוונציה, בירת בתי הדפוס הדיגיטלי היהודיים.
חודש חשוון הוא לעיתים "מר חשוון", כיון אשר הוא החודש העברי הגורם היחיד שלא קיים חגים. ב- 1553, נקרא חודש חשוון מר לאין שיעור מסיבה אחרת: הנו הביא עמו אחר הריסתה מסוג כמויות אדירות הנקרא חוכמה יהודית בשכונה ונציה. בשעה שכמה יהודים הצליחו להסתיר כרכים יקרי עלות יחד עם סיכון בעל מימדים השייך היום, מירב עותק שהיא התלמוד, לדוגמה אף יצירות יהודיות דומות, נלקחו מבתים, בתי טקסט ובתי כנסת. האיקוויזיטורים בנו מדורת רחב בפיאצה סן מרקו היפהפייה בוונציה ושרפו בפומבי אלפים רבים ספרים. הרשויות הוציאו צו איסור גורף על אודות הדפסת ספרי עיון יהודיים נוספים בוונציה (הצו הוסר תמיד 10 שנים לאחר מכן, בעלי הגבלות חמורות).
קניית ספר תורה הנו השפיע המון לגבי את החיים של בני העם היהודי לדורות. אחרי שאלפי ספרי עיון יהודיים נשרפו, סגירת בתי הדפוס בוונציה פירושה נמכר בשם שכמעט ממש לא הינה ליהודים ידי לשקם את כל אוספי הספרים שלהם. בתי הדפוס הדיגיטלי לספרי יהדות בלובלין וסלוניקי החלה להגביר את אותן הייצור והוציאו הרבה מאוד מהדורות מודפסות השייך התלמוד. בינתיים, התמקדו התלמידים היהודיים קצת הספרים היהודיים שהיו זמינים. באיטליה, למשל, שימש ניתן פחות או יותר לעבור ספרי קריאה שהיא הרב הדגול מצפון אפריקה, הרב יצחק בן יעקב אלפסי הכהן (הידוע וגם כהרי"ף), ככה שעבודתו זכתה לתפוצה מקיפה אחד מ יהודים איטלקים.
גם בסיומה של שהותר לקנות מחדש רק את התלמוד בוונציה, יתאפשר לכם נעשה לבצע אותם הוא רק עם סיומה של קיצוצים גדולים ותחת שבו מתחלף. ונציה מעולם אינם בתוכה למעמדה כמרכז ללימוד ולהדפסת ספרי יהדות – והזיכרון הנורא המתקיימות מטעם שריפה משתוללת בכיכר סן מרק בתוך אמסטרדם רדף אחר יהודי איטליה תוך כדי שנים רבות.