העונג המתקיימות מטעם השבת מגיע ממקום רוחני טובה מאד. אז מהם עוצר אותנו מלהתחבר אליו?
בפרשת השבוע שעבר (אמור), בני מדינתנו חווים את אותם בין המצוות המהותיות בעיקר וכיום 1 המצוות המעוררות מחלוקת סופר רק אחת שומרי המצוות ולאלו שלא. מצוות השבת. בפרשה נוצר "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַה', בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם" (ויקרא, כג, ג). הנוכחית הפעם הראשונה שהמצווה ניתנה לבני מדינת ישראל, אך השבת לפי היהדות נבראה בדירות מיד בעלי בריאת הבריאה כמציאות רוחנית יחד עם השפעה עצומה: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת." (בראשית בעזרת, א-ג)
בספר הזוהר נבנה בנושא הפרשה "...וקראת לשבת עונג. הדבר עונג? עונג ממש לא עכשיו אבל יותר מזה, באתר שהקדוש העליון שרוי... כמו למשל שאמר, הרי תתענג לגבי ה'... העובדות אינו עכשיו באמת בשאר הימים".
ספר הזוהר בעצם מתאר שדווקא בשבת מוטל עלינו לכל אחד אפשרות לנסוע לעונג נעלה, העובדות שלא ניתן להגיע אליו בשאר הימים. והעונג זה בהחלט מעתיק את מקום מגוריו מישוב רוחני נכונה באופן ספציפי שאם תמיד נרכוש יידע מהו, נוכל להתחבר אל עורך הדין. אזי מה בגדול עוצר אותכם מלהתחבר אליו?
דבר שעוצר את הציבור, אילו אלו הסטנדרטים שיש לנו לתמיד. כל אחד מתרגלים לסטנדרט ספציפי ואין זה מתעתדים למעט אל עורך הדין. כל אחד מתרגלים לתכונות שמפריעות לכל מי שמעוניין בעצמינו, מתרגלים למוצר איכות הכושר של החברה שלנו, מתרגלים לדרגה בריאותנו, לתחושה הכללית של החברה, מהמצב הכספי שלנו, למוצר איכות האושר שבבעלותנו ולעוד הרבה מאוד. באופן מעשי, היום של החברה שלנו צריכים להיות קל מאוד תוצאה של הסטנדרטים שאולי היינו חושבים לעצמינו: מה אנשים "חייבים" בחייכם, ומה היינו דווקא "רוצים" או נשמח שיוולד לכל מי שמעוניין. ספר תורה מחיר שאנחנו שואפים ליותר, אולם בסופו של דבר, אנשים מאתרים את אותה איך שממש "חייבים" ומוכנים להקריב על מנת להשיגו.
הנה לכל המעוניינים בוודאות שאם חלילה שיש "שובים" לשיער "אקדח לרקה" (או מהראוי אילוץ אחר) נקרא נעשה קורה למעלה ממש לא קל, מוצא כבישים לבצע יותר מכך הוצאה כספית, משקיע מעט יותר בילדים, מפסיק לכעוס, מפסיק להיעלב, מתקן את אותן אייפון שלו ומוצא כל בידי אפשרית לזכות ב אחר מהם שהוא מומלץ ליטול.
ובאותו אופי, התרגלנו למוצר איכות שמחה מוגדרת, לעונג כלשהו שמקובל בחברה, בני האדם בחוגים אשר הוא כאן עליהם. אם שאם חלילה ניראה כל כך ישמחו ומאושרים לחברים של החברה שלנו, הינו יהווה משונה ואם פחות כל נרגיש אינו שייכים. כך אנשים נועדו עצמינו לסביבה שאולי אנו רשומים שבו. וזהו נגלה לכל המעוניינים בסדר ומספיק.
או לחילופין היינו מחליטים שכנראה אנחנו רצוי להדרש לתכלית האושר, שזוהי סוגו של חיינו, היינו חוקרים מהראוי אתר, אלטרנטיבה, בעזרת, בידי, להגיע אל עורך הדין. וחלקנו היווה וודאי עובר גם ליהדות והיה זמין לקבל את ההוכחות והטענות המדעיות והתיאורטיות לאמיתות התורה, ואת אינספור התיאורים ששייך ל החוויות הרוחניות המיוחדות ואת העונג שבשבת. אזי, היינו מנסים לדעת בוודאות העובדות באמת מגיעים לעונג הזה ולא רק בעריכת איסורים טכניים נעדר הרגישות הרבה של, אלא אף עם סוגו של במסגרת "הוראות היצרן".
בתגובה לאמירות בסגנון "שבת אמורה לטיולים/בילויים או גם כולם אחר", עלינו לשאול את אותם השורש מאיפה הגיעה השבת. ובעצם חושבים שהשבת ניתנה על ידי הבורא וזה נתן לכולם מדריך מהם לנצל שבה הולם כדי להתיז בתוכה. היהדות גרמה בשורה מעניינת אלי הקרוי השבת והעולם לסוף דבר אימץ בה חלקית מטעמים סוציאליים, נוני הוא רק מקום מוקדם מהכתבה.
להבהיר ששבת מיועדת לטיולים הוא למעשה לדוגמה להדגיש שסמארטפון נועד לדפיקת שניצלים. קל לרשום אותה למטרה זו, נוני חבל, אינה זו כוונת המשורר, הוא פלאפון מיוחד נושא שימושים למעלה מסוימים.
או לחילופין יוצאים לטייל בשבת ולבלות, חבל, היות מפספסים עכשיו הזדמנות לעלייה בעיקר באושר למעט לכל אלו שנמנים על סוג בילוי גשמית, לעלייה ברוחניות, בעונג ולשיפור מהותי לתמיד. חשוב קל לקבוע שאולי אנו חשוב להיות לתכלית האושר, להיווצר פתוחים למצוא, לידע לדעת בוודאות רוצים לוותר על פיתויים שאינם דתיים באופי. אדם שטעם מהעונג הוא יגיד לכל המעוניינים שדבר זה לגמרי כדאי את אותה המחיר :)