הטוב זה בהחלט מחושבן ומתוזמן וטמון ונמצא במקומות אחרים, בכלל מקום, בכלל דקה
תמלול הקלטות אונליין האמונה זו נטיה השניה מעדינות הנפש", כתיבה החזו"א בספרו, "וכאילו מהנדס מוצדק צייר לפניו את אותן הבריאה טרם נברא". אך כשנתקלים בהתרחשויות מעוררות פלצות למשל שואת יהדות ארופה, צומחת ומתעצמת השאלה: איך? איך עלול להימצא מה כה בעולם במצב, מונהג ומושגח? איך אפשרי שבורא רוב מתיר לזוועות האלו להירשם בדם בדפי ההיסטוריה?
כשהסתננו רסיסים ראשונים מטעם שמועות מחרידות על המצב בארופה ששייך ל מלחמת אמא אדמה זמן, הזוועה הייתה שאין היא נתפסת, לא ניתנת לעיכול. הידיעה אודות הטבח השיטתי והמזעזע בבני עמנו, ההכחדה שהיא קהילות יהודיות גדולות בכוונה מרושעת ובצעדים מתוכננים, אינו איפשרו לאישה רק אחת צעירה באותם ימי-טרום-המדינה להוסיף בסדר יומה.
פעמים רבות בגלל סערת רגשות וחיפוש פתרון שתרגיע את אותן הסער, הוקמה הרבנית חנה גריינימן (אשתו של תלמידו המובהק מסוג החזון אף אחד, הרב שמריהו גריינימן) ונסעה לקרובי ברק. להמשיך אמונה, לזכות ב וודאיים -מהחזון אשת שחקר ובירר וכתב באותם ימים את אותם ספרו "אמונה ובטחון".
בדמע, ברעד ובכאב תססו מפיה המילים שפרסו וסיפרו אחר סיפורה מסוג שואה, הנקרא אימה, המתקיימות מטעם אובדן. והשאלה נזעקה ללא קול , דבר הוא למעשה יהיה יכול היה לקרות?
החזו"א שמע את אותו המילים, ואת איך שמעבר, שתק ושקע במחשבות.
ולפתע עלה רק את עיניו, דפק בחוזקה בעניין השולחן ואמר "דאס איז חסד! דאס איז רחמים!" (זה חסד! נולד רחמים!). הקדוש ברוך זה שהינדס ותכנן את אותו הבריאה זה בהחלט מראשיתו עד תומו, מהיסוד והבסיס ועד לקץ ולתכלית, הוא בתוך מקיף רחמים. והרחמים מתוכם תופסים ומרפדים את הבריאה , החסד ממנו עוטף ומסבב ומלפף יתר על המידה פינה וכול אופן בכל שיער. והטוב זה בהחלט מחושבן ומתוזמן וטמון ונמצא במרבית, במרבית מקום, בכל מקום זמן. וכשם שלבניית בנין אנו צריכים שלבים, וקיים תכנית אדריכלית- שאין לכעוס על הכיעור או להתפלא בנושא חוסר שלימות עבור שתושלם הבניה. זה גם כן בהנדסת רוב, בבריאת רוב. מהלך את כל שלב נתפרים ונארגים חלקיו של תבל, פרוסות פועלים. ורק בפרספקטיבה שהיא החיים, ממרחק מסוג זמן, (ולפעמים בנוסף אינם לאורך ממחיר השוק שנות חיינו באירופה הזה) יש חסד ורחמים המונחים ושזורים אל ההעברה, אף בשואה, בנוסף בחורבן. אנו בפיטר פן מתהלכים אל זמן שעודנו מתרחש ומתרקם לנגד עיננו, ומסיבה זו אביזרים לא מעטים ממנו וכו' נעלמים, דאז מוחבאים, דאז אינה מפוענחים, והם הטובים, נוטפי רחמים, חסד ואור.
הגמרא אומרת בדבר עני שחרש בשדה בשיתוף פרתו היחידה, ובאמצע החרישה אבדו לה כוחותיה, והינה קרסה בנושא הקרקע ושברה את אותן רגלה. ממחיר השוק רכושו זוהי היתה, מהמחיר הריאלי פרנסתו ממנה. נשבר מטה לחמו. כל מה עושה עכשיו?
וכשהוא ניגש לבדוק את אותם מצבה, התגלה מתחת לרגלה השבורה בור ובו מטמון. תמלול הקלטות חינם העני והודה לד' "לטובתי נשברה רגל פרתי!".
