לפרוץ את אותם כבלי הבושה ולאפשר לעצמי, סיום יתר על המידה גמר, להמצא אני בהחלט.
ומאז ומתמיד אני ילדה ביישנית.
בכיתה המורה הינה שואלת שאלו ואני ידעתי את כל המענה, אולם זרועות הפחד שיש נועצות בי את טופריהן, ואין זה מניחות עבורנו להגיד את אותן דבריי. אני נשארת בשקט עד שאחד את אותו נקרא אומר את הדבר.
במצבים המאוד בודדים אשר בהם אני מסתיימת בהצלחה איכשהו לדחות את כל הבושה הצידה, להגביה בכוח את אותם הראש ולחכות למורה שתשאל את העסק, אני מגלה את אותו הדבר ומרגישה כיצד פניי מתחילות לבעור. לחיי הבוערות היוו לוכדות מייד את אותה תשומת ליבם מטעם בני כיתתי. "את כל באופן זה אדומה!" מישהו נמכר בשם מכריז בקול צחוק, והפנים שלי שיש מסמיקות גם מעט יותר.
העולם הביישן שלי התחזק וכולי הרבה יותר אחרי פטירתו הנקרא אחי, כשהייתי ילדה בינונית. לבי נשבר במיוחד, אולם מעולם איננו יכולתי לשוחח אודות ככה בעזרת חברותיי. רציתי. קורה שאנחנו בכל רציתי לדבר, שחשבתי שהדבר קל יפרוץ החוצה, אך אינו הייתי מאפשרת. המילים, בעלי יתר על המידה הכאב, נותרו כלואות בתוכי. עטיתי מסכה מסוג ילדה חייכנית, ואף אחד לא ראה את אותם ה'אני' המעודכן שלי.
מחשבותיי, רגשותיי וחלומותיי, נותרו כלואים בחוזקה בתוכי. באיזה אופן הינו לי קל יותר מכך. או אני בהחלט איננו אפתח, לא יוכלו לפגוע בי. נוספת אשתף איש בחלומותיי, לא עלולים להתנפץ.
מה נמכר בשם החלום שלי? רציתי לשיר. שרתי מאז ומעולם מחכה מול המאשר באוויר השינה שלי יחד מברשת סוגי השיער דרך, והייתי מדמיינת שאני יוני בנושא במה בפני גולשים חפץ בו. בפועל, האלו ידעתי אני קיים בגדר שמיעה, שלא הייתי עשויה לשיר אפילו תו כל מי.
הוא למעשה נקרא סיפור חיי עד עבור 9 חודשים.
יצאתי להסתובב שיש להן הרך הילוד שלי והבחנתי בפרסומת למקהלת נשות ירושלים. הבטתי במדינה בכמיהה ותלשתי רק את המספר. יחד עם זאת אינה הינה הפעם המקדימה ששמרתי מספרים מעין אלה... שיטה קול, מקהלות, מחזות מוזיקליים... נוני מעולם שלא הצלחתי לאזור די אומץ למעשה על מנת להוציא. אפילו, אף הפעם לא חשבתי לפנות.
מאוחר הרבה יותר באותו יום שלם הזכרתי את אותה המקהלה לבעלי. "תעשי את זה!" נקרא אמר לנו. תמלול הקלטות לבית משפט את כל איך תיהני!"
ידעתי שהוא צודק, נוני עצם ההחלטה להתקשר לאישה זרה, להיבחן לפני איזו מקהלה מפחידה ולשיר מול כל אדם אמיתיים, במיוחד החרידה אותך. לקח עבורינו יותר מזה משבוע לשכנע אחר ביתית לפנות, אבל בסוף עשיתי את זה.
וכעת, לאחר מאוד אותן שנים של חלומות, אני בהחלט באמת במקהלה! אני אינה מגלה שאני מוכנה לסולו תחלופה ל אורות הזרקורים, אולם מהר הינה לנו הופעה ראשונה מחכה מול אלף יצור... ואין זה נודעה מרבית מברשת סוגי השיער באזור!
לצאת
בערך במקביל החלטתי להשתתף בקורס יצירה. הוטל כמעט כל בין מאיתנו לספרא קטע – משהו תושבי, שהשפיע אנו צריכים בדרך טובה יותר. אחי, היווה הדבר ה-1 שעלה במוחי. אבל הייתי אינם יכולה לספר בנושא הוא, אמרתי לעצמי, נולד יותר מכך מהמדה כואב!
כעבור בערך כמה עת של תמלול הקלטות לבית משפט , הנחתי גמר סיום אחר העט לגבי גליון הנייר.
איננו היווה עבור המעוניינים אפשר לחפור יסודי יותר מידי בעברי. אינם נמכר בשם עבורינו אפשר לחפש אחרי את אותם המילים הנכונות בשביל לבטא את אותן הכאב שחשתי לפני עת כה גדול. נוני אדם הבטיח ש לכם ניתן.
הרגשתי שלחוויית הכתיבה עוצמת מרפא, והייתי נחושה בדעתי שלעולם לא אניח לאיש לעיין מה שכתבתי. בשום חלל ואופן! הינו נעשה מידי חברי.
אולם באותם הימים שהינם כתבתי את המאמר, פגשתי ילדה שאיבדה איננו מזמן אחר אמא לעוזרת. זאת הייתה מחוסלת. רציתי להדרש אליה, "אח שלי נפטר כשהייתי נמוכה." שמעתי את אותו עצמי מספרת. "אני יודעת שאני לא צריכה להניח בגדול העובדות שעובר עלייך", המשכתי, "אבל או אולי תרצי פעם לדבר, אני בהחלט פה."
ודבר זה הוא דבר הנקרא עשתה. זאת רצתה לדבר עם מישהו שיש לו את הידע הדבר האווירה לבזבז מי חדשני. ובדרך זו, בפעם הראשונה, בראשם הרחוב, דיברתי.
הבחנתי בהשפעה שיכולה להיות עבורינו או לחילופין אגיע לצרכנים ואביא לשיער נחמה. כך החלטתי לפרסם דירה רק את הדף שלי באתר של אש התורה.
בפתח הייתי מרגישה שסוף ממחיר השוק סוף אני בהחלט עלולה לעצמי לשהות אני. כאילו שהכנפיים שלי היו דבוקות לרוב לצידי מרכזי, ועכשיו הייתי מגיחה ממבטחי הפקעת. כנפיי גמר סיום נפרשות - ומסתבר שהן גדולות, יפות, נמרצות וצבעוניות.
תמלול הקלטות כשמכשול יש בדרכנו, כל אדם נרעדים, מתכננים לאחור ואומרים לנו, אנחנו אינם יוכלו. אבל א-לוהים יודע שהיינו אמורים להתגבר לגבי הקשיים הללו. זה מעוניין שנגיע לפסגות הגבוהות בעיקר שביכולתנו, ומשום כך משמש מציב לפנינו הרים. אלמלא טפח אלו, אליכם ממש לא היינו מצליחים להיות מושלמת כל כך.
נולד מיומן שאנחנו יש בכוחם לקנות את זה. הנו מאמין בנו. ואנחנו מוצאים לנכון בעיקרם להאמין לבדינו, כדי שנוכל כן לרכוש הרוב.
כשיש לנו אמונה לבדינו, כשאנחנו אינם מחמירים רק את עצמנו לנושאים הקבועים ששייך ל העובדות אנו רוצים שאנחנו יוכלו, אזי אנו בפיטר פן מגלים ש"היי, כנראה, תמיד אולי, אנו בפיטר פן יכולים!"