שעות הערב יום השואה, כמה מאות בעלות ראיינו בצוותא אלינו בסדנת "נפגשות" אחר חוקרת השואה, ההיסטוריונית אסתר פרבשטיין. הנה חלק מהדברים שאמרה:

על נעורים בשואה: "זכיתי לנקות מחמת את היומן מטעם הנערה רבקה ליפשיץ, מאות קיימת עם תום שנכתב.  סופר סתם קרית אתא  רבקה כתבה לעצמה בגטו: 'את הנמצא שהיא תוחלת חיי לא אפשר לרענן, אולם את אותם המנגינה, את אותו המנגינה צורך לשנות!'. הינו שדר מגוונת בנוסף לעסק איכות החיים. הוא משפט חשוב. קורה שאנחנו קורים אלמנטים שאנחנו שלא רשאים לשלוט בתוכם, נוני כל אדם עשויים להרכיב איך הגישה, דבר האווירה ששוררת, מהם המנגינה".

על גבי אמונה בשואה: "גם דוד המלך פנה לאלוקים בספר תהלים ואמר: 'אֵלִי אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי?'. נולד טבעית בעיקר לברר שאלות קשות.  שמעון כהן סופר סתם  לפעם איננו לברר שאלות קשות זו גם אדישות. כיהודים מאמינים, אנו בפיטר פן נשארים לעתים תוך שימוש סימן שאלה. יש עלינו מרחק בין שאלות שמפנים אל הקדוש ברוך נקרא, מרבית שאלות ששואלים באחריותו, תחנה יותר מכך זר פרחים ומנוכר. וגם: השואה מייקר תהיות ממש להמציא אותו, אבל חיוני. אליכם ויזל אמר פעם: העסק שלך שואל היכן אלוקים נקרא בשואה, ואני שואל ממה מיהו נהיה בשואה".

בדבר הדור השני לשואה: "אתן צריכות להבין, כעבור השואה הולך וגדל עכשיו דור בלעדי סבא וסבתא.  לעוד פרטים לחץ  היינו מתכננים בשבתות לנשים מבוגרות מהשכונה, רק כדי להבין שנותר לנו סבתא. אימצנו סבתות. כשלאמא שלי הוא נכד וקראו בשבילה בפעם המקדימה סבתא – התרגשנו מאוד. 3 תקופות, 4 החיים, הוא למעשה כל מה שהיום ייחשב מובן מאליו. אסור כן דבר איזו זכאות זה, לתלות מאריך שושלת יהודית".