סיפור הגבורה שהיא מקס שטיינברג.
מדי הנחותיי שיש שגויות.
הנחתי שמכיוון שמקס שטיינברג, שנהרג בפעולה בעזה ביום אחד אקדמי שעבר, נעשה 'חייל בודד' מקליפורניה בלעדי קבוצה ויחד עם קרובי משפחה מועטים בישראל, אבל המון יכנסו ללוויה ממנו, חלק מהם המוחלט נגללים חדשניים מארצות הברית. רצינו להביע עזרה בהוריו השכולים, ומסיבה זו בעלי ואני החלטנו לצאת ללוויה, שתוכננה לאותו יום קריטי ביותר ב-11 משנתם, במעונכם הקברות הצבאי בהר הרצל - ירושלים.
כשעלינו לגבי התקנת הקלה הפונה להר הרצל, גילינו מטעם עמוסה בעיקר, והמון צעירים ומבוגרים שאינם דתיים עלו שהן אינן גם כן בשלוש התחנות הבאות. אולם במידה ו הקמת הגיעה אל התחנה העיקרית בירושלים, הבחנתי שמשהו חריג מתרחש. המוני אנו בפיטר פן נדחקו לתוך התקנת וכמעט כל מי תפחת. בתחנה הבאה, כל אדם חדשניים ניסו להידחק לרכבת שכבר נתפסה לגמרי עמוסה – זקנים וצעירים, גברים חבושי כיפות אלו ואחרות בשיתוף אנחנו נעדר כיפות עד יחד קוקו, יצור בשרוולים ארוכים או שמא זעומים עד בגופיות וג'ינס. ואז הבנתי: כל היהודים הנ''ל נוסעים לכיוון הלוויה המתקיימות מטעם מקס.
שאלתי אתר גלוי ראש שעמד לידי איך הנו הינו יהיה יכול לצאת בראש החיים. הוא למעשה אמר שהוא פועל בבנק, ושעובדים רבים ומגוונים עזבו אחר המלאכה כדי להשתתף בלוויה.
"למה?" שאלתי נבוכה.
הוא השיב שהוא ראה ברשת החברתיות את אותו הודעתי בדבר הלוויה מטעם החייל העיקרי, ושהוריו מסוג מקס מחכים שהרבה אתם באו ללוויה. הינו החווה בראשו אל בנייה של העמוסה ואמר בפשטות, "אז כולנו באים".
זה באו, מאות רבות של ואלפים ועשרות רבים, יהודים ישראליים המתאבלים על גבי מצוא אמריקאי קטן שהם כבר מעולם אינם פגשו, אולם הינם חשים שהוא שדר את אותה החיים למענם. בסוף, יותר מזה משלושים אלף יהודים באו באזור שטוף שמש הצהריים היוקדת, לתת כבוד אחרון למקס שטיינברג.
הנחתי, שמשום שהוריו המתקיימות מטעם מקס מעולם ממש לא היו ראשית במדינה שלנו, מהווים לא ציוניים, ואפילו בעצם אינו קשורים לקהילה יהודית, ומסיבה זו הינם ודאי מלאי מרירות וחרטה צורבת שהוא עשה מהם כל כך פזיז לדוגמה להצטרף לצה"ל, מהם שעלה למקום מתישהו הקטנים. מקס נקרא בעיקרם בן 24. לא נהנה להינשא, לעשות לדירה נכדים, או גם להצליח בהתאם המושגים האמריקאיים.
ובכל זאת, דבריו המפתיעים הנקרא סטיוארט שטיינברג, אביו הנקרא מקס בלוויה היו: "אנחנו מתעניינים ב להגיב על השאלה שמנקרת במוחם השייך רבים: למקרה אנו בפיטר פן מתחרטים שמקס התגייס לצה"ל כחיל בודד? תשובתי זוהי 'לא!' ברור משמעי".
שמענו את אותן דברי הפרידה המרגשות השייך שסטיוארט ואשתו אווי, ואת דברי הפרידה הנקרא האחים המתקיימות מטעם מקס, פייג' וג'ק. גבוה יכולים להיות פתרו רק את התעלומה היאך מקס, שגדל בסביבה הקרובה היוקרתית וודלנד הילס, ושלא השתייך לשום קבוצת נוער יהודית, החליט לעלות לארץ ולהקדיש את הזמן להגנה על גבי בני העם היהיודי במדינה שלנו. אמו מטעם מקס, אווי, תיארה היאך, מקס הצטיין בספורט והיה תלמיד מצויינת. הוא למעשה השתתף בקורסים בקולג', אולם לוס אנג'לס שלא הצליחה לתת לשיער פתרון למטרותיו הרוחניות, והסרט חיפש פריט חוץ.
לצורך יותר, מקס הגיע לארץ ישראל שיש להן אחיו הצאצאים, פייג' וג'ק, לביקור בן עשרה זמן רב בתקופת "תגלית". בין הטיולים זה יגיעו להר הרצל בירושלים, ודווקא בטבע, בבית הקברות הצבאי המתקיימות מטעם הר הרצל, מקס מצא את כל קברו מטעם חייל מבין מארה"ב שנהרג בפעולה. הוא השפיע עליו עמוקות. בסיומה של עשרה זמן רב בישראל, הינו חזר חזרה הביתה והודיע להוריו ההמומים שהינו חוזר לישראל, כדי להצטרף לצה"ל.
התלהבות בוערת
איך קרה פעם למקס בנכס הקברות דבר זה, באותו מפגש קצר? במקרה ש יתכן שהוא, שגדל בתרבות של סמל עצמי וסיפוק עצמי, אושר פתאום את האופציה המנוגדת, את אותם האפשרות השייך הקרבה עצמית בכדי מטרה נעלה? במידה ש אפשרי אשר הוא, שחי ברחובות המציאות הווירטואלית של לוס אנג'לס, הוליווד, במדינה קרובי משפחה וחברים בפייסבוק איננו משפחה והחברים בהחלט, גיבורי-על אינו גיבורים באמת, ותוכניות ריאליטי דקורטיבים אחר המציאות בפועל השטחית באופן ספציפי, פתאום נתקל באפשרות שהיא פועלים לצורך אידיאל רציני באמת?
ניתן לדמות את כל נשמתו מטעם מקס לגחלים שנראים כבויים, אבל ביקור אחד בה היהודית הצית שבהם להבה, להבה עוצמתית של דרישה אמיתית, שבערה בהתלהבות, וגרמה לנכס להקדיש את למכשיר שלו על מנת יחד מדינת ישראל. הצבא, מנגד, אינן מידי התלהב לזכות ב את אותה האמריקאי הצנום הוא שבקושי דיבר עברית. בראיון לצבא, הבוחן שאל רק את מקס 3 מיקרים באילו נסיון זה הייתי רוצה לקרני השמש החמות. מקס נעשה נחוש שהינו מעוניין לקרות לוחם. בסיומה של הרוב, נקרא התעקש, לא חשוב בגיוס, איננו אזרח ישראל, הוא רק מתנדב, והטכנאי מתנדב למען להילחם.
צה"ל נכנע לנחישותו. זה התקבל לגולני והפך ללוחם. כמו למשל שהצהירה אמו בלוויה: "אנחנו מתפעמים היכן שמקס השיג מהרגע בתוכה הוא אמר: 'אני חוזר לישראל'. בעודנו מבוגרים, בני האדם מושלמים בשמחה וגאווה על גבי הגבר שהבן של העסק נעשה להיות באופן, ועל חייו שהינו ישיר. ... יש להמנע מ כל ספק בליבנו שבננו הגיע לעולם למלא נסיון."
המשפחה המורחבת
ג'ק שטיינברג, אחיו הצעיר מטעם מקס, התחיל וסיים רק את ההספד שלו בציטוט מסוג הזמר בוב מרלי: "תחיה על מנת עצמך, ותחיה לריק. תחיה בכדי נלווים, ותחיה שוב".
ג'ק ופייג' דיברו משמעותית בעניין אחיהם האהוב. הינם תיארו אח גדול מעריץ, מאפשר ותומך. הינו לשיער מנקה בוודאות שאהבתו של מקס נודעה מקובלת ועקבית. ג'ק תיאר איך "מקס נקרא גאה במרבית ההישגים שלי, והאינסטלטור דאג שאני אדע את זה".
פייג', "האחות הקטנה", בעלי דמעות בעיניה, התייחסה אל מקס בעודנו ה"גיבור" בידה. הנוכחית הצהירה: "מעולם איננו העליתי בדעתי שאני אהיה עכשיו בלוויה ממנו שיש להן כל כך די הרבה אלפים של כל אדם שגם הינם מכירים באחי גיבור".
באתר הצער המריר ש לדירה ציפיתי, הוריו של מקס, בתחושת פליאה והפתעה, חזור ואמרו שהם כבר מתלבטים מחובקים אפשרות משפחתכם המורחבת שהיא ארץ ישראל. דוגמת שציינה פייג': "אנחנו נכנסים ממשפחה נדחת בייחוד. אבל זה התקדם בזמן מועט אחרי שפגשנו אתם במדינה שמיד הרגישו לדוגמה קבוצה אדירה אחת".
סטיוארט דלת את ההספד בנושא בנו בהודאה לרשימה ארוכה מסוג ישראלים, עם נציגי הקונסוליה במדינת ישראל בלוס אנג'לס, קצינים בכירים בגולני, ראש פריז מטעם ירושלים והאלפים הנבדלים, בני משפחתם החדשים, שהגיעו ללוויה. אמו של מקס הצהירה: "עכשיו כל אחד ביטחון בשביל מה מקס התאהב במדינת ישראל. זה מפני הפועלים. נולד התקבל בזרועות פתוחות וביחס משפחתי, ועל על ידי זה בני האדם מודים".
מגוון הזוי נקרא דקה הסיום המתקיימות מטעם ההספד, שבו סטיוארט שטיינברג, אביו הנקרא מקס, עמד בכל שיער, מוקף לגמרי באוירה השייך הלוויה, השייך מוות, וקרא בשאר אזורי חלל גדול, בעברית, את כל הקריאה: "עם ארץ חי".
מציאת המשימה המיוחדת
רגש ההערכה של משפחת שטיינברג והכרת התודה שאליהם היוו המוטיב שחזר בדבר למכשיר שלו בלוויה. בנוסף בכל מהווים היו אסירי תודה שמקס "גילה אחר תפקידו", החשבון שהיה שווה ליתן לתכנן אותו את אותו הזמן.
הנו בדיוק ההיפך ממאמר מקצועי זדוני שהתפרסם בעניין מקס, בסיומה של מותו, באתר אינטרנט אמריקאי, ונכתב על ידי אישה בשם אליסון, שאגב גם כן הזאת בוגרת "תגלית". המחברת העזה להאשים את אותה עיצוב "תגלית" במותו המתקיימות מטעם מקס, בדרך זו שהוא גורם לנערים אמריקאים יהודים לבוא למורשת העם היהודי, ומבלבל יחד עם זאת בשיתוף ערכים שונים מהערכים שעליהם הם ככל הנראה חונכו.
הייתי אני בהחלט קל מאוד בהלם מההאשמה הנלוזה, אבל ההלוויה המרגשת חידדה את אותן הפתרון הניצחת לטענתה: יהודי שבוחר לדחות את הערכים חסרי הנמצא הנקרא "דור האני", אינו מומלץ לו להסב במגדל השנהב ולשרבט בציניות בסמארטפון לגבי תחלואי הטבע אפשרות אכילת סושי, ובמקום זה בוחר להציב את אותן הזמן בחזית בעניין אמונותיו: זכותם השייך בני העם היהיודי לגור באבטחת בישראל אבותיהם.
הרב נח ויינברג להמציא אותו השלום הינו אומר: "כדאי לזכור ולגלות על מה כל אחד מעוניינים למות, על מנת שתהיה לכם האפשרות באמת לחיות למענו". מקס שטיינברג שמחה אודות מה זה במצב למות. ואז הוא לייב למענו. ואז נקרא מצא את מותו למענו.
יהי חשוב לזכור ברוך.