אודות אי טרופי יפה מצאתי את הנוסחה הסודית לאושר.
שכבתי על אודות ערסל התלוי אחת בלבד משני עצי דקל בדבר העדר קאריבי קטן, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית אחת בלבד שאכלסה שלוש בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי המתקיימות מטעם האי, אתם יכולים להגיד שהאי היה לגמרי שלי ושל בני, מדינה ישראל, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, מיהו הים היו צלולים כזכוכית, החוף נהיה מכוסה בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב של החברה שלנו היוו אף אחד לא מספר שקנאים שצללו לתוך אלו הים, ועלו איך לסירוגין.
אינו, הוא למעשה שלא נמכר בשם חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי ימים חופשי בכדי שישנם את אותו יופיו ששייך ל גן העדן הטרופי. בנִי מדינה ואני נסענו ברכב 4X4 במהלך שעתיים וחצי בידי יערות הגשם בתוך חופה המזרחי השייך פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו לשאת בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי זה בוודאי - שאין בהם תיירים, נטולי שאון, נטולי עזרה השייך הציוויליזציה. באופן מעשי הדנדש אינה נעשה מסוגל לחדור ולהפריע את אותו קסם השלווה הטהורה במקום הקסום זה בטח – עבור יום מרהיב אף אחד לא – שהיה משתייך לחלוטין לכל מי שמעוניין.
לא לפני שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו לכל המעוניין, יצאנו לצלול בעלי שנורקל. האי הינו מוקף בשוניות אלמוגים, בית למגוון דגים טרופיים מרהיבים. את אותן זה, הייתי נשכבתי לגבי הערסל וישראל יצא לטיול סביב האי.
שיא השלווה, חשבתי לעצמי. אינה יכול שיהיה בצורה משמעותית יותר מזה. שכבתי והקשבתי לבריזה הנושבת בין הדקלים, משוחררת תם סוף מכול מתח לדלת, מלעבוד, לוחות זמנים ודאגה. ממש לא צריך להיות בצוקה משמעותית יותר מזה. מלים אילו סובבו במחשבתי למשל פזמון חוזר, כמו למשל להיט שחוזר ומתנגן נטולי תם. לא יכול להיות בצורה משמעותית יותר מזה.
אני בהחלט בכלל אופן, בין כזו שמודדת את הדופק הרוחני בידה מהמדה חצי זמן. וכשבחנתי את אותה השפעות, אני בהחלט המומה ממה שמצאתי שם: אינו הייתי שמחה. שבעת צורך, באמת. רגועה, מאוד! נוני שמחה? שלא. העובדות משמש יכול להיות? אני בהחלט חיה את אותו הפנטזיה הטרופית המושלם. הדבר הוא למעשה יתכן שאני אינם שמחה?
הרהרתי בכשל הרגשי המוזר דבר זה או שמא שבני ארץ ישראל חזר. זה תורו ללכת בערסל. ויתרתי על מקומי, ויצאתי לטיול קצרצר סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה המתאימה, עקבתי את צלילות למרות מטעם השקנאים בחיפושם את אותה דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף האוקיינוס המנוקד באיים. אני בהחלט מלאת התפעלות ותודה לקב"ה, שאני ממוקמת במקום האקזוטי הזה, שיותר רצוי לסיפור מהאגדות נותן לחלק מהחיים האמיתיים. אז דבר הנו שאני ממש לא מרגישה את אותו החגיגה שלעיתים קרובות מרוממת את אותם לבי בביתי הרועש, סמיך עבודת השיפוצים, בדבר טלפוניו המצלצלים, פעמוני דלת הבית המזמזמים והאימיילים הזורמים?
חזרתי לערסל והצעתי לקרובי מדינתנו מחדש לצאת לצלילה. עטינו מסכות וזינקנו אל המים. מאחורי אלמוג מוח ן מרווח הגיח דג, שמרבית השליש הקדמי אשר ממנו נהיה מכוסה בשפע סגנונות שהיא טורקיז-כחול. דג משמש זכה שאין בהם ספק למראה "דג היום". רציתי שישראל יראה אודותיו. שחיתי אליהם, נגעתי בזרועו, וסימנתי לטכנאי לנסוע אחרי, כשהאצבע שלי מצביעה על אודות הדג המדהים. הוא למעשה הבחין בו, ולמרות שהשנורקל שהיה מקובע בפיו ממש לא יתאפשר לכם לשיער לחייך, נולד זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.
באותו שניה, הרגשתי אחר זמן האירוע חוזרת ומתפרצת בלבי.
משעשעת וחיבור
הרב תמה וולבה הביא לפרסום שמרבית עליזה נובעת מחיבור.
קניות – וכך גם שהיא האייפד החדשני בעיקר - אינם מביאות משעשעת. אף הנאה פיזית אינן תביא אותה – בגדול השוקולד הכי גבוה במדינות שונות בעולם מאבד את אותם הרצון בנגיסה השלישית. שלא נירוונה ושלווה – ואף באי מבודד. איננו הישגים – בנוסף או אתה מקודם לחלקו הגבוה של סולם הדרגות בקהליה. שלא כל תהליך הפנטזיות של העסק – אני בהחלט עשיתי וזהו לא הינו דייו.
אם אתם רוצים להיווצר מתרגשים, הזמינו את חיבור.
אסור נולד מקרי שככל שמספרם הנקרא העובדים שגרים לבד קורה ומרקיע, גדל בנוסף מספרם ששייך ל העובדים שנוטלים גלולות בהשוואה ל דיכאון.
כוונה שאדם כשיר לחיות באופן עצמאי ועדיין להיות באופן מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה הנוכחית מופצצת בכרטיסי ברכה בדיוק מילדיה ונכדיה, אפילו מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, חברים וקרובי משפחה בני חצי מהגיל לרכבת התחתית (בני אושר באופן מיידי נפטרו), בתי עסק להתנדבות באתר החברה המתנות מטעם אזור החולים, ואפילו וטרינר השיניים שהתגרש מאחייניתה לפני 20 שנים, ומהווה עדיין שומרת שיחד עימו בנושא קישור חם. כך, בגיל 95, הזו עדיין נמרצת, מלאת נעורים ו... מאושרת.
בסדר, פגשתם את אותן הנוסחה: חיבור=אושר. אבל באיזה אופן נעשה ומחשלים קשרים?
המלה חיבה, נובעת משורש המלה "הב" – תן. חיבה רצינית נובעת מנתינה.
חמותי יצרה את אותם הקשרים אלה דרך חיים של נתינה: חיוכים, מחמאות, כרטיסי ברכה לימי הולדת, שיחות מספר טלפון, חיבוקים, ו...(אולי הכי ראוי מהכל) תודות מקרב הלב. כשהיא מגיעה להתנסות ב את הצרכנים, וטסה ממחיר השוק השביל מלוס אנג'לס לירושלים, הנוכחית מתארחת במלון. רק אתמול, כשיצאנו מחדר המלון בידה בירושלים, חלפנו לגבי פני המנקה שעמדה לצד עגלתה המפוצצת במצעים ומגבות נקיים. הייתי הנהנתי בתוך המנקה ואמרתי "תודה". חמותי, לעומתי, אמרה בקול כל כך חם שיהיה יכול להמיס פלדה, ובטון שרובנו מחזיקים לאהבת חיינו: "תודה ענקית לכל מי שמעוניין מאד, יקירתי". האחראי זרחה וחייכה, כאילו מסוג קיבלה מהכתבה טיפ הנקרא 5ר0 ₪.
אז במידה והנכם חולמים על לדרוש אחר גן עדן טבעי ובר קיימא, היא הנוסחה המוכחת שהיא היהדות. נתינה=חיבור=שמחה.
הנוכחית עובדת באופן מעשי מתחת למים, וכך גם או איך שאתה נותנים אך מבט בנושא דג מגוונת.